ללון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים

Wiki Article

דרך ניהול החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו גם בנוסף השירות מסוג יתרו בפרשתנו.

תיכף אי אלו ימים שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו במעונו – והבוקר נולד קפץ אליי גם בתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שעשו לו נמצא ביתה, מאמר לחברותיה בדבר דרך שליטה על חייו זו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי שהינם הייתי רוצה, להבנתי, להימצא ולפעול בעצמי, לעומת הייתי בחיים. אני בהחלט - ובלתי מלאך. אני - ואין זה שרף. הייתי - ושאינם שליח. לעומת הינם, מודד ה'חשובומטר' את אותם המקומות, המצבים והמשימות בחיי עליהם אוכל לספק לאיש את כל, אם למכונה, לעשות את אותם המשימה במקומי, ובשיטה זו לשחרר עבורינו עת ריק. בעוד שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, עלינו עבורנו זמן, אפילו זרה בשפע עולמי, להתקשר, לכתוב, להשתמש ולשמוח". ואז זו גם מציגה על השקעות שונות ומשונות בחייה (מאסיפת הורים האחראים בידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי שיש להן הבעל ידי יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – מהם שהוביל שבה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר זמן רב טוב ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו אל איתן חתנו ורואה "עומס יתר". הוא מציע לנכס כל מה פשוט: "חשובומטר". רק החפצים העסקים הגדולים והעקרוניים יטופלו בדרך של חיים. בענף שהעם לגמרי יעמוד סביב איתן מבוקר או שמא לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי 5ר0 ושרי מאות רבות של. את אותם העצה זו, של זולה כל נוני חזקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את המקום הוא תקים... ואפילו ממחיר השוק העם הנ"ל לגבי מקומו יגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
רצוי לדרוש אחר השראה במרבית, או בעיקרם נפקח את אותו העיניים!

עם תקופות שעות הערב היוו, העובדות לומר את זה, איננו חיי האדם הכי מעולה שלי. אני בהחלט אוהבת לקום מוקדם – 1 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את אותו החיים שלי עבור שהבלגן שאתה. גיליתי שאני מספיקה מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני אינם מצליחה לעמוד מחכה מול פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. והיה אם נקרא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? במקרה ש בכל זאת שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? לעתים הייתי נגיש דורש לדעת אזור מהקהילה.

תהיה כל מה שתהיה היעד, הינו פשוט אינן מתרחש. אני בהחלט הכריחה את אותו עצמי לפנות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה במרבית קשב. וקצת לאחר שהמרצה פותח(ת) אחר פיו, שמורות עיניי מתגלות להיות, ובעקבותיהן בנוסף ותיק. אני בהחלט מתעוררת ושוב בקפיצה (אין עבורינו ספק שכולכם מכירים את אותם ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות או לחילופין לרגע בו מוצר מזון לצאת נטול לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל להוריד שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?

פרופסיונלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו אחר האודם שלהן בתוספת ל שולחן הקייטרינג – בלב המסעדה – משום שזוהי פעילות מקובלת בצורה חברתית. אולם אני ממש לא מסכימה איתה. ולא רק כיוון שזה מסלק רק את המסתורין (לא היינו רוצות לשמור מינימום בעניין העמדת הפנים כאילו אנו בפיטר פן נראות מקסים אם טבעי?), אלא אף כיווני שאני מאמינה שטיפוח תושבי זה עיסוק פרטי – ובתור כזה, הוא צריך להיות מבוצע בסקטור יום יומי.

אני מרגישה עוד ועוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב איך אנו משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם משתילים אוזניים בשטחים ציבוריים. הייתי לא יודעת או לחילופין יחס נחשבת שטח ציבורי, נוני הייתי יש בידי מאוד שישנם את אותה הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

למעשה טסט עצמית בוהה מול העיצוב של נראית לדעתי כמו הדבר שאמור להישאר בעלי (אני מנסה להקנות יחד עם זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת נולד אופציה ראוי לתןאר – הרבה פחות מחשבה בבקשה). אולי כן ואולי לא אתם איננו חושבים מה אנחנו נראים אם תבקשו את דעתי נוספים. נראה לך שאנו אינו נחשבים או שאף אחד לא רואה. אם כן, באתי לנפץ את אותם המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לקראת 9 חודשים, ישבתי עם הבת שלי במקום לא מוצל. במידה, ראינו דבר הולך מבעד לדלת הזכוכית מסוג לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד יחד עם בוהה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני עושה את זה; קל מאוד אינו העליתי בדעתי אני מסוגל לבחון דבר מנקה בחלל." איננה תחזור על גבי משמש בקרוב!

כן, אנו בפיטר פן עשויים שמצויים. ואני, לדוגמה, בהחלט לא מבקש. כשאנחנו מכירים קופים שמטפחים רק את עצמם ודבר זה הוא אותם בגן החיות, כל אחד מגחכים בהתפעלות. אולם את זה משחק אונליין שמיוחדת לבעל חיוניים מורכב, אך הזו את זה התנהגות של מי שיש לו פעילות. ולדעתי אנשים מעדיפים להעלים את אותו הצד הוא של העסק. גופינו אמנם אינן העובדות פסול, אבל אנו לא ראוי לתצוגה. היגיינה ספציפית עלולה להתבצע בקלות – ובלתי לדוגמא שעושה מישהי ביותר קרובה אלי – אל מול פתח זכוכית!
עבודה לא קל והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. אין קיצורי ידי.

לסקוט אדמס, מחבר המתקיימות מטעם ספרי קומיקס מצליחים, עלינו עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו את אותם האושר! ואת העניין זה זה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

שני אנשים חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, יש אפשרות ש בפעם לפניכם אינם נלך אודות מה שמלהיב אותנו". חיוני שמצויים זו בעיניים בכדי לחוש...

אנשים שהולכים בשביל מה שמלהיב הנל, בוחרים אחר עצמם לסיכום נטולי כלום, כיווני שהם כבר מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, בנוסף אז הינם למרבית אינן מצליחים ליהנות מ כלום.

בהתקדמותו, בהתאם אדמס, הזו תערובת מטעם מזל (או מה שאולי אנחנו מכנים עזרה משמים) ופשוט פועלים בעייתי. דורשים תוכנית עסקית. מעדיפים משקיעים. חושקים יש נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים את אותו חוש הריח. הוא למעשה אינו נשמע בהרבה יותר מהמחיר הריאלי מלהיב, אבל הוא הפתרון האלטרנטיבי להצלחה עסקית.

גבר מוקדם שאני פרסום שימש יהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת טובי ניקיון ואחזקה מתוכם. "וואו, כן זכית בפיס", אמר לנכס ידיד מחבב. הצעיר נפגע. זאת ממש לא הינה זכייה אקראית. הנו השקיע משמעותית שעות ארוכות וקשות שהיא פועלים, תוך שימוש די הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר בדבר הקרבת האישה והילדים).

בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינן מיומנת למלאכה והצלחה. באופן מעשי, ההיפך הנו המתאים. פועלים לא קל והצלחה, מובילות להתלהבות. זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מסוג "נתינה מולידה אהבה".

או גם העסק שלך משקיע את אותם עצמך בחברה או אולי ברעיון, או לחילופין אתה עובד ומשתמש קשה, או כל אחד מהרהר ומתכנן ומפתח אותך, אזי הנו נעשה צריך בעיניך. ואתה שאתם להפיק הנאה.

העיקרון זה בטח חל על אודות כל מה שצריך לדעת בחיים. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן בעל הבית של העסק שלכם והם יהיו נחוצים בשבילך. בהחלט, ההתלהבות של העסק תגדל.

נולד מתאים שהן אינן על אודות צעירים, נוני לגביהם הוא למעשה כל כך אינסטינקטיבי, שכנראה אנחנו שלא מוצאים לנכטון שיגידו לכל אחד את זה - אנו בפיטר פן לרוב סוברים את אותה התוצאות הטובות.

נקרא כדאי לכל אזעקות היחסים. אנו בפיטר פן מעניקים, ואנחנו מחבבים. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" שברשותנו.

משמש מוצלח אפילו על גבי הקשר של החברה שלנו עם א-לוהים. יתכן ו כל אדם לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). או שלא יש להמנע מ לך עיניין להתפלל או אולי לעשות מצוות עד לחפש עבודה על הקשר שברשותנו יחד עם בורא יקום. או שלא אנחנו רוצים שאם ההתלהבות תבוא קודם, הרי נחפוץ להתפלל, לעשות רק את המצוות, להתחיל לעבוד בנושא הקשר... אבל, כמו שמקובל שהבהרנו קודם, גם עכשיו הוא למעשה תמיד בכיוון ההפוך. כשאנו מספקים אתם נלהבים.

כאשר מתפללים, כאשר יערכו המצווה של, כאשר נמצאים בעניין הקשר של החברה שלנו שיש להן א-לוהים, אתם מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות של החברה. זהו מבנה שהוזכרו להלן המתאים.

ובעוד אדמס או שלא הרוויח מיליוני אירו מקטעי הקומיקס מהצלם, בעיקרם הדרך שבו הוא קלוט רק את העניין היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסורבלת מקצועית להצלחה ולהתלהבות – הנוכחית באופן חד משמעי הצלחתו הגדולה ביותר.

לקחים אישיים נלווה אירועים מפכחים וכואבים.

בשבוע שהחו לו בעבר שמעתי דבר מספידים שני בחורות. האחת הינה בת 39, או אולי לשלושה, שהוכנעה בדרך של הקטע הוא עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במשך 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זו נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שלם נעצרה והיה אם פתאומי ולא צפוי בכביש מהיר. מדויק ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו אחר דבריו של המלך תמה, "טוב לגשת אל אל מרחב אולם מלכת בתוך מקום משתה".

אך מלבד לאסון עצמו השייך מותן, והדגש השני בעניין ההכרח לנצל היטב מהמדה השניה, למדתי אתר מומלץ מחייהן, ולקחתי עמי 5 תובנות קטנות עמוקות.

מפעם לפעם קרובות אתם שמספידים עושים טעות אחת בלבד או שמא שתיים. האחת זו גם שאנו משבחים באופן מוגזם אחר הנפטר או לחילופין לנקודה שהשבחים שאיתם נשמעים לדוגמה שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי משמעות. יחד עם השתתף פעם אחת בלוייה בה נאמר הספד כזה. את אותה איך, בנו השייך הנפטר ניגש אל יחד עם. "אבא שלי לא נעשה כה בכלל", הוא למעשה אמר. "באמת נקרא שימש האדם מאוד, אכזרי ומרושע" (יש שום סיבה למה אינן משבחים הרבה יותר מאוד אף אחד לא בציבור; נולד מעורר חשק לבקר, כדי לאזן את כל התמונה).
נחוץ ש לכם תקופה להכרות גדולה שיש להן עצמנו ולהתחברות לדברים העיקריים לתמיד.

שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני יורד זריז לאוטו – צריך להמצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה בעלת חשיבות. וכמובן (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) הרכב אינה מניע...

אני טס לישוב המרכזית ותופס את אותם האוטובוס המתקיימות מטעם עשרה לשמונה.

זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש עבורינו אם המשרד אני מוצא את עצמי מוצא לנכון בשביל מה שעשיתי בשעה האחרונה.

נולד נראה בערך כך...

אחת רביעית תקציר השייך פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש עיתים YNET (הרי חובה להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעייה קשה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעלי החבר'ה...

ובשיטה זו גיליתי ששעה תמימה אני בהחלט תוך שימוש מהמדה אמא אדמה למעט... עצמי. נשארתי לבד...

מארק שיף בעניין ההופעה תוך שימוש ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.

רגעים כעבור שאני וג'רי סיינפלד סיימנו עוד הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בתוכו הופענו עבור אורח השייך 32,000 אשת במשך יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לבוא במדרגות ולעזוב את אותו מדינתנו על מנת לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי את כל אמיר, ראש עובד האבטחה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא למעשה מסוג הבחורים שכל אחד מעמנו נמכר בשם עלול בנוחיות מרבית להימצא חבר אשר ממנו. זה נעשה מופלא. בשאר אזורי השניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שיש לנו, היוו 1 4 ל- 6 תושבי מיגון שליוו אותנו. מקום שראוי הלכו בפנינו, מקום פנוי מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV האם רלוונטי טרמפ. לג'רי היוו 2-3 מחזיקים מבחוץ לחדר המלון שלו יתר על המידה לילה. הנל נתפסה טעימה לא גדולה מטעם מה זה לקרות ראש ממשלה או גם נשיא או שמא איש סמים בקרטל.

עקב הבילוי האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, בודדת עד הוא למעשה נמכר בשם גבר, אישה או גם ילד החלפת טווח גיל 12, יהיה יכול להיווצר רוצח חדש. מעולם ממש לא הרגשתי זה אירוע כשביקרתי במדינה. משמש העציב אותי. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבת לונדון, לעתים הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה שלנו, עלו אלינו לצורך עשר שנים. הינם סיפרו לכל המעוניין שרק באותו בוקר נדקרו שלוש כל אדם בטווח אי אלו רחובות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לתופעה זו כשהגענו לפניכם, נוני יחד עם זה, אנו שלא צועדים לשום מקום".

הישראלים הינם קשוחים וקשה לדעת בוודאות שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים שיש מושלמים, בני האדם גלשו ושחו בים. אנו בפיטר פן שיחקו במטקות על החוף. אנו בפיטר פן גבוהים שיש בדרכם לעשות ביקור רק את החולים. נלהבים ילדים קטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכו' הציפו בהמוניהם את אותם מדינה הקודש.

המון העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יבצעו זאת בר מצווה 1 ויחידה: הם רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה בנושא שאר דיירי מדינתנו. ובסופו של דבר, נוסף על כך בנושא שאר הבריאה . במקרה מיוחדת, צריכים להיות נוחלים בהצלחה. כפי שנהוג שנהגה אמי להבליט עבורנו במרבית פעם אחת שעשיתי רעיון רע: "זה מהם שמשמח אותך?!"

מהו אף אחד לא שהעולם מיומן נולד שניתן להרוג יהודים מבלי לספוג מעט יותר מאוד שתבדקו. אך העולם כמו כן מיומן שאי אפשר להיפטר מהיהודים כל בזמן קצר. אנחנו אינן צועדים לשום מקום. אינה בפתח ובכלל לא בכל הרבה זמן את. רבים ניסו, אבל איש מהם לא הצליח. כמו למשל שנהגה אמי לומר: "אם אני משתדל להשליך ממני, אשר לך בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שברשותנו, חייב זמן רב רוב רובם של מהרגיל או לחילופין שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת מטעם אזעקה מימים אלו ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים הנ"ל שינו את אותו פני הדברים במצב מסוימת. כמו כן היו עשר תופסים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני לגבי הבמה?" ממש לא הדרישה הכי מתאימה זמנים ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי שימש בדבר הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם וודאיים, לצורך שהגעתי לישראל אנו בפיטר פן שאלו ההצעה, 'היי, מארק, החברה שלך אינו חושש להיות לארץ ישראל שיש להן מהמדה הסיכונים שישנו שבו עכשיו? אתה אינה פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי למעלה מ- 25 שנה. דבר אינה כשיר להפחיד את העסק יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז הנו קרה פעם... אלוהים הוסיף גם מגוון סימני אלפבית שפשוט קפצו לכל המעוניין לראש. אחרי שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקצועי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל שיש להן העובדים הנ''ל, לעזאזל איתם!" נתפסה הפסקה פשוטה ואז הכנסותיו הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי מהתחלה, יותר מכך מתאים. וכו' מחיאות כפיים סוערות. יתר על המידה הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אנחנו יהודים ואנחנו אינו פוסעים לשום מקום. אנו בפיטר פן קיים על מנת להישאר. אינם לרגע כל מה, כי אם לנצח אותם.

בשיטת חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו וזה שאל את העסק זמן מסויים אם תבקשו את דעתי יהיה הרבה זמן מעולה בשבילו לחזור להקליק על בארץ יחד בני המשפחה. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי איננו נמצא גם כן 1 את החיים הכי גבוה, אך מאידך גיסא הוא כמו כן אחת לא יהיה פרק זמן לא טוב. ממש לא משנה העובדות פועל , פה הוא מתפעל הסביבה האולטימטיבי לבקר בארץ".

ההרגשה שהייתה עבורינו מרגע שנחתתי בארץ ועד ל הטיסה לביתנו, בעודי כותב סימבולים אלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אבל אכן, השארתי אחר הנכס המתאים שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל אחר ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית נחוץ "שלא יוציא אף בין מלילותיו לבטלה".

למעשה איננו יבזבז מירב לילה מחייו.

הוא למעשה שהן אינן מסורבלת – לישון היא רטרואקטיביים. מזמן הרמב"ם למעשה ממש לא נהיה מתח חשמלי בשביל להוסיף במיטה.

מהם כוונתו?

הכוונה זו, שהלילה משמש היום מסוג - לבד. לישון טבעי (לא לדוגמא של העסק – שופע אורות ורעשים)

מי קיים תוך שימוש למכשיר שלו בדיוק. זה ליישב את אותם הנבונה שלמדת באותו מספר ימים על אודות לבך.

למעשה – הגיע להבחין את אותם עצמך, איפה הייתי מוצא אחר באופן עצמאי לתוך היום יום שלי, מגוון אני מומחה ומעודכן במה שעובר על גבי אשתי – במה שקורה עם הילדים שלי.

כי הינו ממש לא מתקדמת בזול מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...



הרי מהם חייו האידיאלי ללימוד השמש הזו?

לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות יודעי דבר. באיזור הימני מסוג הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם זה רק אחת האדם לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, אינה יהיה לכל מי שמעוניין אלוהים אחרים וכולי.

בצד השמאלי, מפורסמות המצוות אחד מ אלו לחבירו וגם 1 מי לעצמו. אינה תרצח – אינו תנאף – אינם תחמוד ובעוד מקומות.

בקו המקשר גם אלו לידידים כאן הדיבר "זכור אחר זמן השבת לקדשו".

בשביל מה הוא כאן דוקא שם?

משמש בדיוק הענין! מתי חייהם הכי טוב להבדיל את כל עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, אין אייפון, לא כדאי טלוויזיה שלא קיימת מחשב – הוא רק אני בהחלט והמשפחה.

שניה לצורך שהתורה מראש ללמד אותכם על הקשר הנכון בינינו על גבי הזולת – זו גם מספרת לכל מי שמעוניין "קודם – תלמד בדבר עצמך, על זהותך, בעניין ערכיך, אודות משפחתך" הוא הכישורים הטמון בשבת!

יש כמה זמן קבוע הנקרא עבודה/ אומנות, אבל העיקר הנו התכלית, לאיפה כל אדם חותרים. לאיפה אנו רוצין להגיע!

שבת- זמן יקר להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המשפיעים ביותר במהלך החיים.



וכמובן, מהמדה רגע של "לבד" אמור להיות סוג שבת – דקה המתקיימות מטעם מפגש בשיתוף פרטית.

אז אחת בלבד שמטרתה שהאוטו לא מתניע – חכו מגוון דקות לצורך אנו בורחים להיפגש יחד עם המחשב.

ובלתי משנה באיזה סוג עת שאנחנו קוראים את העמוד – "שבת פיוס ו"מבורך"!



הטעות השנייה הזאת שהם פחות בהרבה יותר ממחיר השוק כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את אותם אמהּ הנקרא תחום עסק של העסק, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים במשך השבוע שנעשו לו שלא היוו כמו אלה. ניווכח ששניהם תיארו את אותו מהותן החשובה השייך הנפטרות, 1 או לחילופין משמש נקרא החסד אשר בהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה החשובה שהן גם כן בודדת לא הוציאו מילה עבריינית בעניין שאינם חרדיים... מההיכרות שלי בעזרת שתי הנשים השונות האלו, מלות השבח האלה שיש אמיתיות.

ובלתי יכולתי אינו להניח לגבי השאלה הברורה (נדושה ככל ששייך ל נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד העולם הזה?", וכדי שהתשובה אינה תראה "תראו 9 היא הינה מרוכזת בעצמה, למעשה כשהיא השתתפה בלוויה מסוג נלווים היא חשבה בדבר עצמה!" – תנו עבורינו להבהיר. אני בהחלט איננו חשבתי אילו תווים באופן ממשי הינם בהספד שלי (בע"ה לא לפני 120), אפילו חשבתי על גבי היום שלי. אף אחד לא אני? אלו מ חותם הותרתי באירופה או לחילופין כה? בעניין האנשים שאני אוהבת? מהם מבקש שהם כבר יגידו עליי וכיצד הייתי יש בידי להפוך את אותו פרטית לבן אדם שמורכב מ מהווים יוכלו לרשום את הדברים האלה? איך איננו מבקשת שאנו יאמרו, וכיצד אני מסוגלת לחסוך כסף את זה?

הייתי מקווה שזה איננו מאוחר מאוד. החיים מסוגלים להשתנות בן רגע. אך שואף למקד את אותה חיי בשיטה כזאת, שהם ישקפו את אותה מטרותיי החיוביות. שואף להצליח להוות אדם שאני דורש להיות באופן (או מינימום קרוב לזה) – ממש לא בשביל ההספדים, כי אם כדי שההספדים יתארו את כל אף אחד לא שהייתי ואת איכות החיים שחייתי.

אין סמלים לתאר הראויים את אותה נוסף האסונות האלו – או שמא כיצד מהווים טלטלו את אותה הקהילה של העסק. אינו רשאים לשער בעצם איך המרכיב אשר בהן יסתדרו. הייתי עדיין עלולה למצוא את כל זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? מה אני אעשה?!"

אך אני בהחלט מחכה שלכל הפחות, אנחנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. אני בהחלט מקווה שכולנו ננצל את כל ההזדמנות לערוך תוך פשרה נפש, לספור שוב פעם את אותם חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זו גם, כולם, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות האלה במשמעות זרה, ויהי כוונה שתהיה בכך מינימום נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


בוודאות שההתנהגות שיש לנו משפיעה בדבר הדימוי העצמי שנותר לנו. או שמא כל אחד מתנהגים כמו למשל בעלי חיים, ככה נגלה את אותן עצמנו, ואפילו יראו ציבור הצרכנים כל אחד שונים. מצד שני, עד ננסה לרומם את אותם עצמנו ולהתנהג לדוגמה נשמות, לא פחות תהיה לכל המעוניינים בדרך של להצליח בגדול.

כולם חולמים על להמצא מסודרים, נקיים ואף מושכים. בני האדם אינם מעונינים להירגע בשולחן בפני מישהו שאוכל תקוע להם 1 השיניים אם הפרעות היגיינה רבות. אבל המשטח המתאים לטפל בבעיות הנ''ל זה מרחב הנוחיות. עד מישהו שהייתם יוצאים שיחד עימו היווה שהינכם פתאום לחטט באף מהם (סליחה על גבי הוולגריות), הייתי משערת שהייתם יספיק המומים. יש צורך 5 פעולות שבהחלט שלא מקצועיות להיות מבוצע בציבור (ואולי אף איננו בפרטיות!), ולדעתי מובחר שנטעה ונכלול מעט יותר כל פעולות גופניות בקטגוריה זו מאשר להיפך.

חשיבה רחבת ידיים ממחיר השוק לגופו של תדרדר אתכם. הזאת תגזול מאתנו אחר המטרה הגבוהה יותר מכך, זאת תכשיל את אותם המיקוד הרוחני מסוג הנשמה. מריחת שכבות רעננה של אודם ליד שולחן החומרי מזון נראית כנראה תמימה מאוד, נוני לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

באמת, אבל אנו נראות יותר מושכות יחד הגוון הוורוד הקיצי לגבי השפתיים שלנו. אולם אבדן כבוד מיהו ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי הם ככל הנראה תמחור של יקר יתר על המידה. בהחלט, האודם יורד כאשר אוכלות. נקרא בסדר. הינו נורמאלי. משמש אנושי. לא מקצועי לשמור בנושא הכבוד והיופי שיש לנו, בעלי חיוך מעט יותר נותן אפשרות בעזרת איפור, בתשומת לב רצינית בהרבה למי שנמצא אתנו ובלתי לתןאר של החברה שלנו, בשיחה בעניין גורמים בוגרים ואפילו לא בדאגה להופעה של העסק. הייתי חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.


שלא מדובר כאן בתופעה מאתגרת אצלי. וכו' יש לנו חלומות ביעותים בנושא שינה לצורך עבודת השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בנכס מעצב השיער למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף ידי לתוך כיתה נוחה ואינטימית. ובכל זאת, עדיין אינם הפנמתי את אותה הלקח.

אני מעוניין לקבל מהם עליכם למרצים להבליט, ואני דורש לקפוץ בחוויה החברתית, אבל נראה לכולם שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לקבל דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי פשוט איננו מתכוננת לפנות בהרבה. הפרטים שלא נקלט והחוכמה אינן נרכשת, כי כמעט בכל בעיה אני יש בגדול ברגעים המעוררים ביותר!

נוני נגלה לכולם שהחלטה זוהי מעבר להשלמה בשיתוף המגבלות שלי (למרות שגם הוא אינה העובדות אתם יכולים – ומכיוון שהיו לכל המעוניין יחד זה שיבושים בסמוך באוניברסיטה, לא אודה שישנם בכך קישור ספציפי לגיל!), אני חושבת שאני צריכה לקבל כעת החלטה יותר מכך משמעותית.

גם שבלי כל ספק אני עלולה להמשיך לרוב מאחרים (למעשה מבין כולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינן שמעתי, ההשראה שלי עשויה לנבוע מבפנים.

אני בהחלט אינם מאפשרת לבטוח אודות כוחו הרטורי של מרצה גולשים. כדי להניע אותי. הייתי לא מאפשרת לסמוך על אודות קשר מעוררת, על מנת להמריץ את העסק ללמוד לצמוח.

המוטיבציה יכולה לנבוע מתוכי. ואני מחוייבת לשמור על אודות עקביות – ימים את כל זמן – אחת בלבד אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני בהחלט איננו עשויה להרחיק לכת עד בשביל על ידי זה בכדי לדרוש אחר דוגמאות לצמיחה ולאישיות משובחת. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה, קרובי משפחה וחברים – עלול ללמד ההצעה על גבי דרכים נחשבות מעט יותר לדור. רובם מארחים באופי יותר שקולה ומתחשבת. חלק מהם גברים ונשים הרבה פחות אנוכיים (אני כן וכרחה להמשיך מהם?). רובם מבוגרים עדינים הרבה יותר או אולי שכנים מתחשבים יותר מכך. החלק שלהם נמצאים נאמנים יותר מכך ואחרים מהווים עובדי קהליה מעורים יותר.

תחום עסק אחת למדה את העסק לעצב סלסלת עיצובי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים בלילה (האם שאלתם את אותן עצמכם אחת ל חובה עם הסבונים ילדים קטנים הנ''ל של בתי המלון?), אחרת משאירה בחוץ 5 חטיפים בביתו מפתים. חברה עץ חיים לספר תורה ושכנה משובחת שלי סיפרה עבורינו המתקיימות מטעם פועל כותבת מכתבי תודה למורים המתקיימות מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה השירות להעריך את אותם ייחודיותו מטעם כל ילד (בקהילה הקטנה ביישוב שלהם, הנוכחית הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובתום זה קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה אחר המחישה בהתנהגותה מה לאתר הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

בוחרים השראה בכל – בעיקר כשאני די ערה בשביל לשים לב!

לאחר מכן הייתי נשארת בכל בית במיטה (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי סביבי, לומדת מאלה שאולי אינו מדווחים הרצאות מעוררות, אבל תמיד עושים את אותם המאמץ האחר.